ערכים תזונתיים וסימון תזונתי

 

 לחוק סימון המזון מספר סיבות להמצאתו:

1. זכות הציבור לדעת - זכותו של הצרכן לדעת מה מכיל המזון אותו הוא קונה.

2. מקורות להשוואה - הסימון מאפשר לצרכן יכולת השוואה בין מוצרים דומים למטרותיו הספציפיות, למשל: הגבלת נתרן, הגברת סיבים תזונתיים, הגבלה קלורית וכד'.

3. אזהרה בריאותית - סימון אלרגנים וחומרים אשר עשויים לפגוע בבריאותם של צרכנים עם רגישויות שונות.

 

על האריזה יש לציין מספר נתונים בסיסיים אשר מאפשרים לצרכן לדעת מי מייצר את המוצר, נתונים של המזון עצמו, מידע על השימוש ואופן האחסון של המוצר ותאריך תפוגה.

על האריזות יש לציין, בין השאר את: 

> שם היצרן וכתובתו

> דרך האחסון והשימוש

 

 חשוב להפנים כי כל מילה המצויינת על האריזה היא בעלת חשיבות גדולה ועשויה לגלום בתוכה משמעויות נרחבות של איכות המוצר המדובר. לפניכם אוסף של מילים נפוצות על גבי המוצרים ומשמעותן:

 

>  "עם..."   =  המוצר מכיל את הרכיב המפורט.   למשל: יוגורט 3% שומן עם פרי  משמעו היוגורט מכיל פרי.

> "ללא..."  =  המוצר אינו מכיל תוספת של הרכיב המצוין אך עשוי להכיל מאכיב זה ממקורות אחרים במוצר.  למשל: ריבה ללא סוכר תכיל סוכר ממקורות הפרי (ולא מתוספת של סוכר).

> "בטעם..."  =  המוצר אינו מכיל את הרכיב המצוין אלא חומרי טעם וריח המזכירים אותו.

> "נטול..."  =  המוצר אינו מכיל את הרכיב המדובר אך הרכיב היה קיים במוצר המקורי והוצא ממנו בדרכים שונות. לא מן הנמנע כי דרכים אלו השאירו שאריות כימיות/אורגניות/תזונתיות במוצר.

 

 

פעמים רבות אנו מחפשים ברחבי הסופר מוצרי "דיאט" או "לייט". תהיתם פעם האם אתם מבינים את משמעות המילים ?!

 

> "דל" = "דיאט":  על פי חוק על מוצרים המכילים הגדרות אלו לעמוד בתנאים הבאים:

                           לא יותר מ 20 קלוריות ל 100 מ"ל נוזל   או  לא יותר מ 40 קלוריות ל 100 גרם מוצר.

 

> "לייט" = "קל" = "מופחת":  על פי חוק משמע מילים אלו שהמוצר מכיל עד 2/3 מן הקלוריות במוצר מקורי מקביל. אין ספק כי הגדרה זו בעייתית ולא מובנת לכולם. אך ניתן דוגמה לפישוט העניין: במיונז אמיתי כ 65% שומן. מכאן שבמיונז "לייט" אפשר שיהיה עד כ 40% שומן !!   ואילו מיונז דיאט (החייב לעמוד במגבלה קלורית) יהיה עד 5% שומן.

 

לפניכם טבלה המסכמת הגדרות מקובלות בהקשר זה: 

 

 

רשימת הרכיבים חייבת על פי חוק להיות מאורגנת בסדר יורד לפי תכולת הרכיבים היחסית במוצר.  הדבר יעיל מאד לצרכן לשם קבלת מושג במהירות אילו רכיבים "שולטים" במוצר ואילו חומרים נמצאים בו בכמות מועטה.

במידה וישנם רכיבים רבים בכמות מועטה הקשורים בטעם וריח ניתן לאגדם תחת "חומרי טעם וריח" ללא פירוט מעבר לכך.

 

 לכל אריזה יש טבלה או שורת מידע המפרטת את הערכים התזונתיים של 100 גרם/מ"ל מוצר. רכיבי החובה שיש לפרט:

> אנרגיה (נמדדת בקלוריות)

> פחמימות (גרמים)

> חלבון (גרמים)

> שומן (גרמים)

> נתרן (מ"ג)

 

במידה ומדובר במוצרים מן החי יש לסמן גם שומן רווי וכולסטרול בתנאי שנמצאים מעל כמות מינימלית הקבועה בחוק.

אין חובה לתת מידע ליחידת מוצר, אך יצרנים רבים בוחרים לעשות זאת בכדי להקל את החישובים על הלקוחות.

 

1. נסו להשוות בין מוצרים מאותה קטגוריה ובחרו במוצר שהפרופיל התזונתי שלו הכי מתאים לכם (פחות שומן, קלוריות , נתרן וכד').

2. זיכרו כי אין קסמים ! מוצר המכיל סוכרים ושומנים בדרך כלל יהיה טעים יותר ובעל יותר קלוריות.

3. היצרנים מדגישים בדרך כלל את הפן החיובי במוצר.  בידקו האם הפן הפחות חיובי שלו מתאים לצרכים שלכם.

4. אל תיקנו מוצר ללא שם יצרן וכתובת ברורים ונגישים.  כמו כן, אל תתפתו לקנות מוצרים זולים אשר תאריך התפוגה שלהם עבר.

 

לאחרונה קידמה הכנסת תקנות חדשות אשר עשויות לתרום לאיכות חייהם של חולי הצליאק (רגישים לגלוטן) בישראל. 

בישראל 3 מפעלים המייצרים קמח נטול גלוטן (כלומר ללא גלוטן) בצורה מסחרית: בר-אל, אורנים ודגש. עיקר התוצרת של המפעלים המשתמשים בקמח זה מופנה לחו"ל משום שבישראל על מוצרים נטולי גלוטן להיות ללא גלוטן כלל והדבר כנראה מורכב מבחינת הייצור ולא משתלם כלכלית. 

בעוד שבחו"ל במדינות רבות מותר שימצא גלוטן במוצרים בשיעור של עד 20 חלקי מליון (20ppm). ערך זה נובע ממחקרים שהראו שברמה זו של גלוטן עדיין הסכנה התפרצות והחמרת הצליאק היא מינימלית. בכדי לאפשר מבחר גדול יותר של מוצרים והקלות ליצרנים אושרו תקנות בנושא בחודשים האחרונים וסביר להניח כי בקרוב נראה על המדפים מוצרים רבים המיועדים גם לחולי צליאק.

 

את התקנות החדשות ניתן לראות כאן.

 

ניתן לראות גם את ההתייחסות הרשמית מטעם עמותת הצליאק בישראל כאן.