שנת 2012
חדשות ועדכונים
האם ישיבה מרובה מקצרת את תוחלת החיים ?
ממחקר חדש בן 3 שנים שנערך באוסטרליה עולה כי באנשים המבלים שעות רבות בישיבה ליד שולחן או מול הטלוויזיה שיעורי התמותה גבוהים יותר בהשוואה לאלו המבלים מספר שעות בודדות בפעילות יושבנית בכל יום. במסגרת המחקר סקרו החוקרים למעלה מ-220,000 תושבי אוסטרליה בין השנים 2006-2008 ולאחר מכן עקבו אחר רשומות תמותה למשך תקופה ממוצעת של שלוש שנים נמצא כי העלייה בסיכון לתמותה עקב ישיבה נותרה ללא קשר לשאלה אם משקל הנשאלים היה תקין או עודף, היקף הזמן שבילו בפעילות גופנית ואם היו בריאים או סבלו ממחלות רקע.
החוקרים מצאו כי הקשר בין שעות ישיבה רבות וקיצור תוחלת החיים נותר גם לאחר התחשבות בהיקף הפעילות הגופנית המתונה או מאומצת וכן למשקל ומדדי בריאות אחרים. מהתוצאות עולה כי תיתכן תועלת ארוכת-טווח להחלפת חלק מהזמן המוקדש לישיבה לפעילות גופנית (דוגמת הליכה) .
מבין למעלה מ-200,000 מבוגרים בגילאי 45 ומעלה, החוקרים מצאו כי הסיכון לתמותה בקרב אלו שדיווחו כי ישבו לפחות 11 שעות ביום היה גבוה יותר ב-40%, בהשוואה לאלו שישבו פחות מארבע שעות ביום במהלך תקופת המחקר.
הממצאים אינם מוכיחים כי ישיבה עצמה מביאה לקיצור תוחלת החיים. למרות שהמשתתפים דיווחו על מגוון הרגלי חיים, ייתכן כי ישנו הבדל שלא-נמדד בין אלו שבילו שעות רבות בישיבה כל יום ואלו שישבו מעט שעות ביממה. עם זאת, הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים שפורסמו לאחרונה בנוגע להשלכות הרפואיות של ישיבה ממושכת.
רבים נוטים להאמין כי ניתן להסתפק במנת הפעילות הגופנית היומית כל יום. עם זאת, 30 דקות של פעילות גופנית, חמש פעמים בשבוע, אינה ערובה כנגד מחלות כרוניות. מנגד, משך ביצוע פעילות גופנית מתונה או מאומצת ומשך הזמן היושבני עשויים שניהם להשפיע על הסיכון ארוך הטווח למחלות.
החוקרים טוענים כי ישיבה ממושכת עשויה להשפיע על כלי דם ומטבוליזם ע"י הגדלת כמות השומנים בדם והפחתת ערכי הכולסטרול הטוב. בזמן הליכה או עמידה שרירי הרגליים עובדים כל הזמן, דבר המסייע לפינוי סוכר ושומנים מזרם הדם ואינו קורה בזמן ישיבה מאחר והשרירים אינם פעילים.
Hidde P. van der Ploeg. Sitting Time and All-Cause Mortality Risk in 222 497 Australian Adults. Arch Intern Med. 2012;172(6):494-500
האם דיאטה מובילה להשמנה ?
במאמר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Obesity מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ירידה מכוונת במשקל לעיתים קרובות במהלך החיים מעידה על נטייה לעליה במשקל הגוף, ולכן אלו המנסים דיאטות שונות מועדים לעלייה במשקל בעתיד. מהממצאים עולה כי ייתכן והדיאטה עצמה עשויה להביא לעליה קלה במשקל הגוף, ללא תלות בגורמים גנטיים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם העליה הפרדוקסאלית במשקל הגוף בעקבות דיאטה קשורה יותר לנטייה גנטית לעליה במשקל, מאשר לאירועי הירידה במשקל. המחקר כלל 4129 תאומים ממחקר פיני בין השנים 1975-1979.
החוקרים נעזרו בסקרים לאיסוף נתונים אודות המשקל והגובה של המשתתפים בגילאי 16, 17, 18 ו-25 שנים, ומספר אירועי ירידה מכוונת במשקל הגוף של למעלה מ-5 ק"ג לאחר 25 שנים. מהתוצאות עלה כי ירידה מכוונת במשקל הגוף ניבאה עליה מואצת במשקל הגוף וסיכון לעודף-משקל. הסיכויים להתפתחות עודף-משקל (BMI=25 ומעלה) עד גיל 25 היה גבוה יותר משמעותית עם ירידה מכוונת במשקל פעם אחת במהלך השנים, או שני אירועים ומעלה, בהשוואה למשתתפים ללא אירועים של ירידה מכוונת במשקל הגוף.
International Journal of Obesity (2012) 36, 456–464