מאכלים, מוצרי מזון ושתייה

הרימון המצוי מכונה בשם מדעי: Punica granatum. זהו עץ נשיר שמוצאו באזור איראן (פרס) משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון ושאר העולם.

 

פרי הרימון הוא פרי עמיד המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר עוד מן העת העתיקה. במשך תקופה ארוכה פחתה צריכת הרימון בשל אי-הנוחות הכרוכה בקילופו ובפריטת גרעיניו, אולם החל מסוף המאה ה- 20 החלה עלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם, בעיקר עקב תגליות מרשימות במחקרים שונים לגבי סגולותיו הרפואיות.

 

את פרי הרימון ניתן לשמר ללא קירור במשך למעלה מחודש ימים. הפרי משמש למאכל ואף להכנת יין ותרכיזים. טעמו מתוק או חמוץ, ומלווה לעתים בתחושת עפיצות בשל הטאנינים שהוא מכיל. מיץ הרימונים משמש גם בבישול במטבחים שונים ורכז רימונים משמש כמרכיב ברטבים לסלט. מבישול מיץ רימונים עם סוכר מתקבל סירופ גרנדין, המשמש כמרכיב בקוקטיילים.

 

כבר בימי קדם נודע הרימון בסגולותיו הרפואיות. הרמב"ם מציין כי ניתן להשתמש בקליפת רימון לעצירת דימום מפצעים, ובמיץ הרימון לעצירת שלשול ולהקלה על בחילות ועל כאבי ראש שלאחר שכרות. בעידן המודרני פורסמו מספר מחקרים מדעיים בזכות תכונות פרמקולוגיות מעניינות שניתן להפיק מן הפרי.

הפרי וקליפתו מכילים חומרים הקרויים פּוּניקַ‏לאגינים Punicalagins (השם נגזר משמו המדעי של הרימון), טאנינים ואנתו-ציאנינים - כולם חומרים נוגדי חמצון חזקים העשויים למנוע או לעכב התפתחות של תאים סרטניים במספר סוגי סרטן, השפעות על מערכת החיסון, במניעת זיהומים נגיפיים ובקטריאלים ומנגנונים אחרים בגוף האדם.

 

למיץ הרימון יכולת נוגדת חימצון גבוהה מאד, אולי יותר מכל מזון אחר המוכר לנו כולל: יין אדום או תה ירוק. הרימון נחקר במעבדות בעולם וגם בטכניון בישראל ונמצא, בין השאר, כי אותם פולי-פנולים כנראה גם מעכבים את חמצונו של הכולסטרול ה"רע" (LDL) ובכך עשויים לעכב התפתחות של טרשת עורקים ולסייע בהורדת לחץ דם. החוקרים טוענים כי המינון היעיל הוא כוס מיץ רימונים ליום. הערה: נזכיר כי ערכו הקלורי גבוה ומדובר בתחליף ל 2 פירות לפחות !