שנת 2011
חדשות ועדכונים
איזורים בגוף שאינם פעילים רקמת השומן גדלה
אנו משמינים, ולא רק מאוכל !
בניסוי שערכה קבוצת מחקר מאוניברסיטת תל-אביב, התברר שעומס מתיחה קבוע על תאי שומן גורם להם לייצר הרבה יותר טריגליצרידים (המרכיב העיקרי של השומן בתא) בהשוואה לתאים זהים שגדלו ללא הפעלת עומסים. אחת ההשלכות של המחקר היא למשל: ישיבה ארוכה ליד המחשב או מול הטלוויזיה גורמת להשמנה, במיוחד באזורים הנתונים לעומס משקל הגוף, לא רק בגלל שאנחנו לא מבזבזים מספיק קלוריות אלא גם בגלל היענות תאי השומן לגירויים המכאניים הסטאטיים. מחקר זה מאושש ממצאים קודמים של הקבוצה בהם בוצעו סריקות MRI של שריר הישבן באנשים שנפגעו בחוט השדרה ונשארו משותקים. שריר זה הוחלף בהדרגה ברקמת שומן.
הגישה המקובלת להשמנה ברפואה היא הגישה התזונתית - בשל חוסר פעילות של הגוף משתנה המאזן הקלורי, ועודף הקלוריות הנצרך על פני זה המבוזבז הופך לשומן. החוקרים במחקר זה גילו מנגנון חשוב אחר: נראה כי ישנו הסבר ביומכאני, הקשור לאופן שבו "חשים" תאי השומן את העומסים המכאניים.
פרופסור גפן שהיה מעורכי המחקר טוען: "כידוע, תופעת השמנת היתר היא בגדר מגיפה בעולם המערבי, והתופעות הנלוות אליה- ממחלות לב, דרך סכרת ועד סרטן נוגסות במשאבים רבים המוקצים לבריאות. ואולם עד כה לא נעשה הרבה כדי להבין את בעיית ההשמנה לעומק מעבר להיבטים התזונתיים. ברור שכאשר אוכלים פחות הגוף מתחיל לצרוך את מאגרי השומן אבל נראה על פי תוצאות מחקרנו שהשמנה היא יותר מכך . אנחנו יודעים מתוך מחקרים שנעשו בעולם בעשר השנים האחרונות, שתאים מסוגים שונים מגיבים לעומסים מכאניים, למשל תאי אנדותל – המרכיבים את דופן כלי הדם נוטים להתיישר בכיוון זרימת הדם. תאי עצם יוצרים עצם מינראלית כאשר העצם חשופה לגירויים מכאניים כתוצאה מנשיאת משקל דינאמית (למשל הליכה) אבל כאשר העצם לא חשופה לגירויים מוגברת פעילותם של תאים המפרקים את העצם כפי שניתן לראות אצל אסטרונאוטים ולהבדיל, גם בחולים המרותקים למיטה."
הנחת היסוד של המדענים היא שגם לתאי שומן יש חיישנים לסביבה המכאנית שלהם. התופעה נחקרת בעכברים שם עקבו כחודש אחר התפתחות השומן בתאים שהופעל עליהם עומס מכאני לעומת תאים שלא הופעל לחץ כזה עליהם. נראה שבתאים שקיבלו את הגירוי המכאני של המתיחה הסטטית הייתה "השמנה" בקצב מהיר יותר באופן מובהק.
"מתוצאות הניסוי אנו רואים שהתאים שנחשפו לעומסי מתיחה "השמינו" יותר מתאי הביקורת למרות שהתזונה שסופקה לתאי הניסוי והביקורת היתה זהה. הצענו מנגנון מסוים כדי להסביר את התופעה, לפיו על התאים יש חיישנים שרגישים בין השאר גם לגירויים מכאניים וכשמגרים את החיישנים הללו התאים מתחילים לייצר טריגליצרידים בקצב מוגבר. עם זאת, אנחנו עדיין לא מבינים את המנגנונים באופן מפורט ומבצעים מחקרים נוספים כדי לבדוק אותם."
אחת המסקנות מהמחקר היא שלא רק למאזן הקלורי אלא גם לסביבה המכאנית שבה התאים והרקמות שלנו נמצאים יש השפעה גדולה על חילוף החומרים ברקמת השומן ולמעשה המחקר מאשר את מה שכולנו יודעים אינטואיטיבית: עדיף ללכת ולרוץ מאשר לשבת על הכסא.
משקאות מתוקים והקשר לאלימות בילדים
לאחר שכבר נקבע הקשר הברור בין התנהגות אלימה לצריכת אלכוהול, כעת מנסים חוקרים לבדוק האם יש קשר בין השינויים ברמות הסוכר בדם בעקבות צריכה של משקאות ממותקים ו/או מוגזים (לא משקאות דיאט) לשינויים בהתנהגות ובעיקר התנהגות אלימה. המחקר המדובר כאן נערך בבוסטון בבתי ספר תיכוניים ציבוריים על ידי מילוי שאלוני דיווח אישיים מידי התלמידים, סה"כ 2725 תלמידים השתתפו במחקר.
החוקרים מצאו כי צריכה גבוהה של משקאות ממותקים ו/או מוגזים שאינם דיאטטיים היו קשורים בעלייה של 9-15% מובהקים בהתנהגויות אלימות בהשוואה לאלו שצרכו כמות מתונה של המשקאות או כלל לא. נתונים אלו זהים כמעט להשפעה של טבק ואלכוהול על אלימות !
אמנם זהו רק מחקר בודד, טוען החוקר הראשי, ולא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי כמות הסוכר או הקפאין במשקאות הם הגורמים לעלייה זו בהתנהגות אלימה אך קשה להתעלם מן המספרים שהראו כי אלו שצרכו יותר מ 14 פחיות שתייה מתוקה בשבוע נשאו יותר נשק לבי"ס, היו יותר אלימים לחברים ובני/בנות זוג וכן אלימים יותר לבני משפחתם.
במחקרים מסוג זה יש לקחת בערבון מוגבל ולהם חסרונות לא מעטים, אך לפעמים מגלים קשרים מעניינים בין צריכה של מוצרים שונים לפרמטרים משמעותיים בבריאותו הנפשית והפיזית של האדם. כהשלכות קליניות של המחקר ניתן לומר כי ככל שצורכים יותר שתייה מתוקה בשבוע כך יש עלייה בהתנהגות אגרסיבית בבני נוער. אמנם לא כמו בצריכה של אלכוהול וטבק, אך יש קשר תלוי כמות: ככל ששותים יותר כך התנהגות כזו יותר בולטת.