שנת 2012
חדשות ועדכונים
פעילות גופנית יומית מינימלית מפחיתה תמותה ומאריכה תוחלת חיים
היתרונות של פעילות גופנית בשעות הפנאי ידועים היטב, אך לא ברור האם פעילות גופנית במשך פחות מ- 150 הדקות השבועיות המומלצות מאריכה את תוחלת החיים. החוקרים ניסו להעריך במחקר זה את היתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית בנפחי זמן שונים בקרב אוכלוסייה בטאיוון.
המחקר כלל 416,175 פרטים (199,265 גברים ו- 216,910 נשים) שהשתתפו בתוכנית סקירה רפואית בטאיוון בין השנים 1996 עד 2008 עם זמן מעקב ממוצע 8 שנים. מידע על כמות הפעילות הגופנית של המשתתפים במחקר התקבל משאלון שהם מילאו בעצמם ועל סמך המידע הזה חולקו המשתתפים לחמש קבוצות של פעילות גופנית: לא פעילים, פעילים ברמה נמוכה, בינונית, גבוהה וגבוהה מאוד. החוקרים חישבו יחס סיכונים לתמותה לכל קבוצה בהשוואה לקבוצה הלא פעילה וחישבו את תוחלת החיים הצפוייה לכל קבוצה.
בהשוואה לפרטים בקבוצה הלא פעילה, אלה שבקבוצה ברמת פעילות נמוכה, שביצעו פעילות גופנית במשך 92 דקות בשבוע בממוצע או 15 דקות ביום, היו בעלי סיכון מופחת ב- 14% לתמותה ובעלי תוחלת חיים צפוייה ארוכה יותר ב- 3 שנים. כל 15 דקות נוספות של פעילות גופנית יומית מעבר לכמות המינימלית של 15 דקות ביום הפחיתו את הסיכון לתמותה ב- 4% נוספים ואת התמותה הכללית מסרטן ב- 1%.
ממצאים אלה היו נכונים לכל קבוצות הגיל, לשני המינים וכן לאנשים בעלי סיכון למחל לב וכלי דם. פרטים לא פעילים היו בעלי סיכון גבוה יותר לתמותה ב- 17% בהשוואה לפרטים בקבוצה בעלת רמת פעילות נמוכה.
פרשנות: 15 דקות ביום או 90 דקות בשבוע של פעילות בעוצמה בינונית יכולים להיות בעלי יתרון, גם לפרטים בעלי סיכון למחלת לב וכלי דם.
Minimum amount of physical activity for reduced mortality and extended life expectancy
Chi Pang Wen et al. The Lancet, Vol 378;9798 Pages 1244-1253
פעילות גופנית בקרב ילדים ומתבגרים קשורה להישגים טובים יותר בלימודים
פעילות גופנית בדרגה מתונה עד אינטנסיבית עשוייה לתרום להישגים אקדמיים של ילדים ומתבגרים, כך עולה ממחקר הולנדי חדש. החוקרים ניתחו מידע מתוך 4 מאגרי מידע וכמה מאות מאמרים מהספרות ממקומות שונים בעולם כולל ארה"ב וקנדה שכלל אוכלוסיה מגיל 6 ועד 18 עם תקופת מעקב של בין 8 שבועות ועד 5 שנים לקבוצות מחקר בגודל של בין 53 ל-12,000 משתתפים.
הפעילות הגופנית נמדדה על פי השתתפות התלמידים בשיעורי ספורט, דיווחים עצמיים ומידע שהגיע ממחקרים התערבותיים. מדידת ההישגים האקדמיים/לימודיים נעשו באמצעות דיווחים עצמיים, מבחנים קוגנטיביים ומחקרים עולמיים. שטחי הלימוד שנבדקו כללו קריאה, מדעי החיים, והיסטוריה.
המחברים מסכמים שלמרות שמעט מחקרים העריכו את הקשר בין פעילות גופנית לביצועים אקדמיים, נראה שיש כעת מספיק מידע המבסס את התפישה לפיה פעילות גופנית קשורה באופן חיובי עם הישגים לימודיים בצעירים. החוקרים ממליצים על עריכת מחקרים באיכות גבוהה שיחקרו את המכניזם של הקשר בין פעילות גופנית נמרצת יותר לבין הצלחה בלימודים.
The Arch Pediatr Adolesc Med. 2012;166:49-55