שנת 2011
חדשות ועדכונים
עלייה בשכיחות הסוכרת בעולם
ניתוח נתוני סקרי בריאות ומחקרים אפידמיולוגיים אשר כללו 2.7 מליון משתתפים (בני 25 ומעלה ב - 199 מדינות וטריטוריות) מראים עלייה עולמית בערכי הגלוקוז בצום ושכיחות סוכרת, מאז 1980. מספר חולי הסוכרת עלה מ-153 מיליון חולים בממוצע ב-1980 ל-347 מיליון חולים בממוצע ב-2008. העלייה הגדולה ביותר נמצאה באוקיאניה, בדרום אסיה, אמריקה הלטינית, הקאריביים, מרכז אסיה, צפון אפריקה ובמזרח התיכון.
תוצאות המחקר הראו שכמעט לא היו שינויים בערכי הסוכר בצום בארצות המזרח, בדרום מזרח אסיה ובמרכז ומזרח אירופה. ערכי הסוכר בצום היו הנמוכים ביותר בסאב-סהרה באפריקה, מזרח ודרום מזרח אסיה ובאיזורים בעלי הכנסה גבוהה באסיה הסמוכים לאוקיינוס השקט. בצפון אמריקה היתה העליה הגבוהה ביותר.
מסקנות המאמר היו שקיימת עלייה עולמית בגליקמיה (סוכר גבוה בצום) ובסוכרת וסביר כי העלייה מתרחשת כתוצאה מגידול והזדקנות האוכולוסיה והן מעלייה בשכיחות לפי גיל. לדעת החוקרים יש צורך בפעולות התערבות מניעתיות יעילות ומערכות הבריאות צריכות להיות ערוכות לאבחן ולטפל בסוכרת והשלכותיה.
המאמר ממנו נלקחו הנתונים פורסם ב- LANCET, אחד המגזינים הנחשבים בעולם הרפואה:
National, regional, and global trends in fasting plasma glucose and diabetes prevalence since 1980: systematic analysis of health examination surveys and epidemiological studies with 370 country-years and 2.7 million participants. Danaei G. et al. The Lancet, Volume 378, Issue 9785, Pages 31 - 40, 2 July 2011
פעילות גופנית מסוגים שונים מפחיתה תמותה מכל-הגורמים
סקירה שיטתית ומטה-אנליזה בוצעה במטרה לבחון את הקשר בין סוגים שונים של פעילות גופנית בעוצמות שונות לשיעור התמותה (מכל סיבה שהיא). במחקר נכללו נתונים של למעלה ממיליון משתתפים. נבדק שיעור התמותה על פי סוגים ודרגות שונות של פעילות גופנית.
החוקרים ביצעו חיפוש במאגרי מידע שונים לאיתור מחקרים רלוונטיים שפורסמו עד ספטמבר 2010 ובחנו את שיעור התמותה על פי סוגים ודרגות שונות של פעילות גופנית באוכלוסיית המבוגרים. בסקירה נכללו נתונים מ-80 מחקרים ו-1,338,143 משתתפים בסך הכל.
בהתאם לסוג הפעילות חושבה הירידה בסיכון לתמותה:
שילוב של כל סוגי הפעילות (כולל יומיומית רגילה) הביאה לירידה של 35% הסיכון לתמותה, נצפתה ירידה של כ- 26% בסיכון לתמותה עבור פעילות בשעות הפנאי וירידה של 36% בסיכון לתמותה עבור פעולות יום יומיות.
עבור תוספת של שעה בשבוע לפעילות גופנית מאומצת נצפתה ירידה של 9% בממוצע בסיכון לתמותה לעומת ירידה של 4% עבור פעילות בדרגה בינונית כחלק מחיי היום יום.
עבור פעילות גופנית בינונית או מאומצת בת 150 דקות בשבוע נראתה ירידה של כ- 14% בסיכון לתמותה לעומת ירידה של 26% בביצוע 300 דקות פעילות גופנית שכזו.
ראוי לציין כי הירידה בשיעור התמותה היתה בולטת יותר בקרב נשים.
מניתוח זה של הנתונים עולה כי קיים קשר בין דרגה גבוהה יותר של פעילות גופנית לירידה בשיעור התמותה. הירידה בסיכון עבור כל תוספת של יחידת זמן היתה גדולה ביותר עבור פעילות גופנית מאומצת. אחת המסקנות החשובות הייתה כי פעילות גופנית יום יומית בדרגה בינונית פחות יעילה בהפחתת שיעור התמותה בהשוואה לפעילות מאומצת.
Domains of physical activity and all-cause mortality: systematic review and dose–response meta-analysis of cohort studies. Samitz G. et al. Int. J. Epidemiol. (2011) 40 (5): 1382-1400